טלית צבעונית, תפילין שחורות: נשות הכותל - סיבוב שני

לנשות הכותל הייתה עדנה בחודש האחרון. בית המשפט נטה להן חסד סוף סוף; רחבת הכותל נפתחה בפניהן בצו הערכאה המחוזית והן הותרו לבוא בשעריה ולהתפלל בה כדרכן. כמה אירועים חדשותיים שהוליד השינוי במעמדן המשפטי הניבו יבול תקשורתי נאה והעלו את מאבקן לראש הכותרות. 
כפי שכבר כתבתי בעבר, נשות הכותל ה"נאבקות על זכותן להתפלל בעזרת הנשים בכותל המערבי" לפי מנהגיהן. במשך שנים רבות נמנעה מהן האפשרות להתפלל הרחבה - עד שבית המשפט בראשות השופט משה סובל הפך את החלטת קודמיו והתיר את הדבר. ההחלטה התקדימית נתקבלה גם על דעת פרקליט המדינה והשר לשירותי דת:

"בית המשפט המחוזי קבע, בין השאר, כי 'לא קיים חשד סביר לכך שהמשיבות עברו על האיסור שבתקנות המקומות הקדושים, שאחד מרכיביו ההכרחיים הינו 'עריכת טכס דתי שלא על פי מנהג המקום'. בית המשפט המחוזי סבר כאמור כי תפילת נשות הכותל כמנהגן ברחבת הכותל אינה בהכרח בניגוד ל'מנהג המקום' ואינה מהווה עבירה פלילית, וזאת לאור הפרשנות הרחבה שהעניקו חלק משופטי בית המשפט העליון בשורת פסקי דין לביטוי 'מנהג המקום' הקבוע בתקנות. לאחר הדיון החליט היועץ המשפטי לממשלה, בעצה אחת עם פרקליט המדינה, שלא לפנות לבית המשפט העליון בבקשה לערער על פסק הדין" (החלטת היועץ המשפטי לממשלה בנושא תפילת "נשות הכותל", 07/05/2013).

את אישור המחוזי שניתן להן כבר לפני למעלה מחודש, הן מיהרו לממש בראש חודש סיון. מזה שנים נשות הכותל פוקדות את הרחבה בעיקר בראשי החודשים העבריים, מפני שזה הוא יום חגן המסורתי של הנשים. בדרך כלל התפללו הנשים במקום שהוקצה להן, ליד קשת רובינסון, ולאחר מכן הן היו מנסות להגיע לרחבה - אך נעצרות בידי המשטרה. מעתה לא תיאלצנה נשות הכותל לשחק ב"גנבים ושוטרים", שכן המדינה, בעזרת זרועה השיפוטית, התירה את השימוש ברחבה גם לצרכי תפילתן.

הידיעה על כך שנשות הכותל מתכננות להתפלל ברחבה עצמה בגיבוי בית המשפט, הביאה את מנהיגי הציבורים האולטרה-אורתודוקסיים לארגן הפגנת מחאה; הם קראו לנשים חרדיות ולנערות הסמינרים, שאינן חולקות עם נשות הכותל את התשוקה לתשמישי קדושה מגדריים, לבוא לרחבת הכותל להתפלל כנגדן. בבוקרו של יום התבררו יחסי הכוחות: מול קומץ נשות הכותל ניצב קהל גדול של אלפים וההפגנה הפכה למחאה "אלימה מעט" (לפי דברי מפכ"ל המשטרה) ולוותה בקריאות גנאי ובהשלכה ספורדית של טיטולים ובקבוקים.
היום, ביום השני של ראש חודש תמוז, הן יתאספו שוב, חמושות בטליתות בצבעי הקשת ועטורות בתפילין שחורות, כדי לשאת תפילה לבורא עולם - והפעם שלא כרגיל, נקודת האיסוף תהיה עזרת הנשים של הרחבה, סמוך מאוד לאבני הכותל הנכספות.

בלי לזכות ברוח נבואית, אני משער שתפילתן של נשות הכותל תיתקל שוב בהתנגדות עזה. אתר "כיכר השבת" מספר כי "גדולי ישראל קראו לציבור האברכים להשתתף בתפילת מחאה שתתקיים בשעות הבוקר, כתגובה לטקס שמקיימות נשות הכותל" (אגב, שימו לב לטרמינולוגיה. האברכים מתפללים, נשות הכותל מקיימות טקס). סביר להניח שהמחזות העגומים של ראש חודש סיון יחזרו על עצמם גם היום, והרחבה תהפוך שוב לשדה קרב בין השמרנות לחדשנות.

עדכון טרי מהשטח: הרחבה עדיין ריקה. באדיבות תומר פריסקו, "לולאת האל"

אך המאבק על הרחבה אינו מוגבל לתחומיה הצרים, אלא גולש החוצה למרחב הציבורי הממשי והוירטואלי. לפני כמה ימים נשלח מכתב איום לרבנים הראשיים לישראל. "במכתב נדרשים הרבנים לאפשר לנשות הכותל להתפלל 'כדרכן וכמנהגן'. 'אם לא יקרה כך', נכתב במכתב, 'אתם תחזרו הביתה עם מאה גופות של חרדים'. בנוסף הופיעו במכתב נאצות על רקע דתי, וכן המלים: 'סופכם קרב'" (גל"צ); כמה ימים לאחר מכן הגיעה התגובה מהצד הדתי של המפה. באתר האינטרנט "כיפה" התפרסמה שאלתו של נער מאחד היישובים ביו"ש, שביקש לדעת האם מותר לו לפתוח בירי על נשות הכותל:

"כאשר אני (או כל אחד אחר) נמצא ברחבת הכותל, ושם נמצאות נשות הכותל, בלבוש לא צנוע עם טלית ותפילין, ומשחקות עם ספרי תורה, ועושות חילול ה', האם עלי למנוע זאת בירי על הנפשות הרלוונטיות, במידה ולא ניתן למנוע זאת בדרך אחרת?". 

הרב המשיב, הרב ברוך אפרתי, קבע שהדבר אסור:

"רק בי"ד מוסמך יכול להורות על מיתת אדם מישראל, ובימינו הדבר לא קיים עדיין עד שיחזור חושן המשפט למקומו בלשכת הגזית או לפחות בסנהדרין קטנה של כ"ג. ועוד, שעיקר הכרעת הרפורמה אינה באלימות אלא בחיזוק האלטרנטיבה של נאמני התורה הקד', והתרחקות מהם ומהמונם, והרשעה כעשן תכלה כשיגבר אור תושב"ע באומה. לכן אין לנהוג כפי שהצעת, ואת המרץ שלך והרצון לתקן את המציאות תפנה ללימוד תורה ולחינוך הדור הבא לקדושה והשפעה באהבה".

בעקבות ביקורת ציבורית במדמנת-הפייסבוק על חוסר ההסתייגות העקרוני של הרב אפרתי מפגיעה בנשות הכותל, הוסיף הרב דברים נחרצים יותר ופנה למשטרה להגשת תלונה. זמן קצר לאחר מכן אותר הנער והובא לחקירה. למזלו הרב, הסיקור התקשורתי של הפרשה היה פנים-מגזרי; נראה שמעצרם של החשודים ברצח ב"בר-נוער" האפיל על הסיפור ומנע ממנו להתפתח לכותרת היומית של העיתונטים צמאי האקשן. דיברתי עם הנער. לדבריו זו הייתה שאלה סתמית, בדיחה גרועה שלא הייתה מאחוריה כל כוונה אמיתית לביצוע. ואף על פי כן טוב שהנער נתפס; המעצר ירתיע אחרים מלחזור על הטעות. איש כבר לא יתייעץ קודם עם רב, לפחות לא על גבי במה וירטואלית שניתנת לניטור ולמעקב. מחשבות הזדון אגב, כנראה שלא ייעלמו.

קרוב לוודאי שבכך לא תמה סאגת המאבק בין נשות הכותל לבין הציבור הדתי-חרדי על השימוש ברחבה באופנים לא-אורתודוקסיים. נחכה ונראה מה ילד יום, בתקווה שלא יהיו אלה בשורות רעות.

מכתב האיום שהגיע למשרדי הרבנות הראשית (מקור)

ברור ששאלת היחס לנשות הכותל היא אבן בוחן לציבור ומנהיגיו. המתונים מקבלים בהבנה את הרצון של נשות הכותל להתפלל שלא כמנהג המקום ואינם מטילים ספק בטהרת מניעיהן; הקיצונים יותר רואים בכך מעשה הקנטה בלבד שאין לו תימוכין הלכתיים וכל מגמתו היא שינוי פניה של רחבת הכותל וערעור קודשי ישראל. והאמת, כרגיל, נמצאת היכן שהוא באמצע.

הרב ד"ר בנימין לאו למשל, רבה של קהילת הרמב"ן בירושלים, דווקא הבין לליבן של נשים אלו וסבר שהן רק מבקשות לחדש מסורת הלכתית זנוחה מתוך רצון להתקרב לאלוהים: 

"יש מסורות עתיקות על נשים שמתעטפות בטלית ומניחות תפילין, כי חשקה נפשם לקיים את המצווה גם אם הן אינן מצוות עליה - הן רוצות לעשות את זה מתוך קירבה לאלוהים" (כיכר השבת).

מנגד, הרבנית צביה אליהו, אשת הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, יצאה במתקפה נגד נשות הכותל; היא טענה שמעשיהן הם פרובוקציה מכוונת וחסרת בסיס הלכתי: 

"זה חמור מאוד, מעניין איפה הן למדו? האם הן כבר בקיאות בכל ההלכות והאם הן למדו תורה? בבקשה שיראו לנו את ההלכה הזאת. יש לנו רבנים גדולים; שיפנו לרב שמואל אליהו, הבן של הרב, שישאלו אותו. מי התיר להן?" (INN). 

שלא כאמו ושלא כרב בנימין לאו, הרב שמואל אליהו דווקא הצליח להפתיע ולהתעלות מעל לשאלה ההלכתית הזעירה ("האם מותר לנשים להתעטף בטלית או לא") ופנה לחפש את שורשיה של השאלה, את הלוז שמסתתר בקליפה; במאמר דעה קצר שפרסם לפני כשבועיים בעלון השבת הפופולארי "עולם קטן" הוא טען כי המאבק של נשות הכותל על תפילה דווקא בכותל מסמן תפנית חשובה בתפיסת העולם של "התנועה הרפורמית והשמאל הישראלי":

"יש במאבק שלהן צד של חזרה בתשובה. הנשים הללו מרגישות את עצמת התפילה מול האבנים. את הקדושה. אולי אפילו את השראת השכינה... המאבק של נשות הכותל על הזכות להתפלל ליד אבני הכותל הוא סוג של חזרה בתשובה מערכי היסוד של התנועה הרפורמית והשמאל הישראלי גם יחד" (גיליון 400, עמ' 5). 

לדבריו, בעוד שבעבר שללו הרפורמים וה"שמאלנים" את הקדושה שבחומר ואת החיבור לאדמת ארץ ישראל, עתה הם מודים שיש קדושה גם באבני הכותל - תהליך שיסתיים ברצון לעלות להר הבית ולממש את עבודת הקרבנות. מתוך ניתוח זה של מניעי התנועה, הוא מסיים בתמיהה: "התנועה הרפורמית והקרן החדשה לישראל שמגבות את נשות הכותל כלכלית ופוליטית, תומכות בתנועת התשובה הזו, מעניין מה הם אומרים לעצמם".

למרות שאני מוצא יופי עז ברצון של הרב שמואל למצוא את הטוב שברע, בחינת "יודע לאיתהפכא מר למתוק, טמא לטהור, וחשוכא לנהורא" הזוהרי (ושל הראי"ה קוק), אני חולק מכל וכל על הניתוח שהוא מציע וסובר שהוא פגום מן היסוד; ראשית, בניגוד לקביעתו של הרב שמואל, הקרן החדשה אינה תומכת בנשות הכותל (ארגונים נתמכים | הקרן החדשה לישראל). זו טעות קטנה, אך פרודיאנית המעידה על התפיסה הדיכוטומית של הרב. כל הרע יונק מאותו שורש שלילי, מאותם כוחות חיצוניים המנסים להשפיע על היהדות הנאמנה ולטמא אותה. טעות זו היא המתאבן לשגיאה בניתוח המניעים והכוונות נשות הכותל.

בניגוד לדברי הרב שמואל, נשות הכותל לא עוסקות בחזרה בתשובה, לפחות לא כזו שהרב שמואל היה חותם עליה. בעוד שנשות הכותל מצהירות שמגמתן היא טיהור הרחבה מכפייה דתית, הרי שבאמת מניעיהן אחרים. נשות הכותל כתנועה, לאו דווקא כיחידות, תופסות טרמפ על הפופלאריות של הכותל. בסליחה מראש על הבוטות הנון-פוליטיקלי-קורקטית, הכותל הוא בשבילם בעיקר אינסטרומנט ולא מטרה בפני עצמה. הן נאבקות למען פלורליזם דתי במרחב הציבורי והכרה בזרמים נוספים מלבד האורתודוקסיה, ולא למען התפילה בכותל גרידא. כך עולה מדברים שכותבת מנהיגת התנועה, ענת הופמן:

"כדי להחזיר לרוב הישראלים את הכותל, את ירושלים (ואולי אף את היהדות עצמה) צריך להיאבק באדישות החילונית... מי שמוותר על פלורליזם בכותל מוותר על פלורליזם בכלל... יום שחרור הכותל מחדש יהיה גם הזמן הנכון להניע יוזמות חשובות אחרות כמו: קבורה חילונית, חופש בחירה בנישואין, הפסקת ההפרדה באוטובוסים של אגד, גיור אלטרנטיבי, הפקעת סמכויות בית הדין הרבנים ואכיפת לימודי ליבה בבתי הספר והכרה בזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים על ידי המדינה" ("לכבוש את הכותל מחדש", ynet).

דברים אלו מסבירים את העובדה שחלק מנשות הכותל אינו מקפיד על שמירה של שאר מנהגי ישראל ומתמקד רק במנהג הטרי (פחות ממאה שנים) של תפילה בכותל המערבי של הר הבית; בעבר היה לי דיון נוקב בנושא עם חנה קהת. הודיתי כבר אז שהדתומטר שלי מקולקל כבר שנים, כך שאיני יכול לבחון כליות ולב. ואף על פי כן, קשה לי להבין את התופעה הזו מבלי להיזדקק לראייה של אינסטרומנטליות. בניגוד לרב שמואל שניחן כנראה באופטימיות יתרה, קשה לי לראות בהתעוררות נקודתית שכזו שמניעיה חשודים ראייה כלשהיא לשינוי ב"שמאל הישראלי". גם החזרה לתרבות מבוססת-מקורות שמסמלים ברי סחרוף, אהוד בנאי ודומיהם, אינה בעיני סימן כלשהוא לחזרה בתשובה; זו חזרה חילונית ליהדות, לא חזרה בתשובה.
בתגובה להחלטת בית המשפט המחוזי להתיר תפילת נשים בכותל עם טלית ותפילין, אמרה ענת הופמן כי "זהו יום חג, יום של שחרור הכותל מחדש, שחרור המביא איתו בשורות של שוויון, פלורליזם ורב-גוניות. מדובר בהחלטה מהפכנית, המאפשרת ביטוי ליותר מצורת תפילה אחת וכוללת תקדימים שישנו סדרי עולם".
 

חה"כ סתיו שפיר תומכת בנשות הכותל (מקור)

אם נשות התנועה מתנגדות לדבריה של יושבת הראש שלהן, עליהן להתנער מדבריה בפומבי. אם לא תעשנה כן, משמעות הדבר היא שהן מודות כי מניעי התנועה האמיתיים שונים בתכלית מאלו המוצהרים. בעוד שבאתר התנועה נאמר, כפי שציטטנו בתחילה, שמטרתן היא רק שינוי סדרי התפילה ברחבה, ענת הופמן מודה בפה מלא שהיא "הולכת על כל הקופה": שינוי פניה של היהדות ושל החברה הישראלית. לא מאבק נקודתי על רחבת הכותל אפוא יש לפנינו היום בבוקר, כי אם מלחמה על דמותה של היהדות בדורות הבאים.
ואע"פ כן, ניתן וצריך להפריד בין הדבקים ולא חייבים להיגרר לזירה שאליה הופמן מנסה לגרור אותנו; ראוי לתת לנשות הכותל להתפלל כדרכן ללא הפרעה, שינוי שהוא קוסמטי ותו לא (ואולי אפילו תיקון של עוול), אך בה במידה יש להתנגד לניסיון של התנועה לערוך שינויים מהותיים יותר ביהדות; אפשר להימנע מכפייה דתית כנגד הנשים המבקשות להתפלל בכותל בטלית, תפילין ושאר סממנים גבריים מבלי לפחד שהדבר יוביל לשינויים נוספים בהגמוניה האורתודוקסית. מילת הקוד כאן היא "הכלה".

לעיון נוסף
על נשות הכותל כתבתי כבר בעבר: והטלית על כולנה: נשות הכותל במאבקן כנגד הסטטוס-קו.