דפים

יום שלישי, 11 בספטמבר 2012

בין אבו טיר לרב מיר, או: מתי הכירו בכדוריות העולם? - חלק ב'

ברשומה הקודמת ראינו שעל אף שבזוהר נמצאים כמה נתונים מדעיים אנכרוניסטיים ביחס לצורת כדור הארץ, הרי שניתן למצוא לידע מקור אנושי. אפשר שרשב"י קיבל את הידע מחכמי יוון בתיווך רבותיו. העובדה שלידע מדעי זה יש מקור חלופי קביל וריאלי מחוררת את הטיעון לפי אנכרוניזם של הרב זמיר ומרוקנת ממנו את כל האוויר.
 
העולם על פי הזוהר לאחר דחיית הטיעון לפי אנכרוניזם

ברם כל זה, כפי שהזכרתי, במידה ונתעלם משאלת קדמות הזוהר וזהות מחברו; אם נוסיף משתנה זה למשוואה, יימוג כל כוחו של הטיעון הזמירי כלא היה. ספר הזוהר מופיע לראשונה על במת ההיסטוריה רק בתחילת המאה ה-13; מקובל יהודי בשם ר' משה די ליאון טוען שמצא כתבי יד עתיקים ובהם סודות טמירים מתקופת התנאים. הוא מעתיק את הכתבים ומפיץ אותם, אך איש אינו רואה את כתבי היד המקוריים. רמד"ל נתקל בהתנגדות כמה מחכמי תקופתו החושדים בכך שהכתבים מזויפים, אך עם הזמן מושתקת ההתנגדות והזוהר הופך לבשר מבשרה של היהדות. עד היום נתונה במחלוקת זהות המחבר (אם מתעלמים מתוצאות הבדיקה של תוכנת המחשב לזיהוי מחברי טקסטים שפיתח פרופסור משה קופל מאוניברסיטת בר-אילן הגורסת ריבוי מחברים). וכך, אם אנחנו רוצים להוכיח את אמיתות הזוהר לאדם שאינו מאמין איננו יכולים להסתמך על דברי רמד"ל שהזוהר קדמון ואין לנו אלא מה שעינינו רואות – קרי: ספר בן המאה ה-13.
לצערנו, בימים אלו אין כלל חידוש בידיעה שהעולם בעל צורה כדורית; תפיסה זו שלטת לחלוטין בעולם המדע – בתיווכו של אריסטו – והיא מחלחלת גם לתודעתם של חכמי ישראל רבים וחשובים. כך למשל רמב"ם, שחי ופעל בסוף המאה ה-12, כשלשים ושש שנים לפני רמד"ל, קובע בפשטות:
"אין אומרים 'שמים כדוריים – יפה', ו'הארץ שטוחה – מגונה', אלא אומרים 'אמת' ו'שקר'..." (מורה נבוכים שוורץ א, ב).
מניתוח של דבריו ניתן ללמוד על הידע הגיאומורפולוגי של רמב"ם; ראשית, הוא מכיר את התפיסה הכדורית; שנית, נראה שהוא יודע שהתפיסה של ארץ שטוחה היא שקרית ומוטעית ושהתפיסה הכדורית – אמיתית. אך מקטע קצר זה, בשילוב עם מקור נוסף שאצטט בעוד רגע, ניתן ללמוד גם על הידע המדעי של שאר האנשים בני דורו: נראה שרובם ככולם מכירים בתפיסה הכדורית, ורק מעטים מחזיקים בדעה הישנה של ארץ שטוחה. לכן נוקט הרמב"ם בלשון "אומרים", שמשמעותה "הדעה המקובלת בפי העם", שהארץ אינה שטוחה אלא כדורית. מה המקור לידע פופולארי זה? – במקום אחר במורה הנבוכים מגלה רמב"ם בדרך אגב מה מקור הידע המדעי "האנכרוניסטי" שבכתביו:
"כל דבר הידוע על סמך הוכחה מופתית – אין לגביו מחלוקת, התמודדות או סרבנות, אלא מצד בור אשר מגלה אותה עיקשות הקרויה 'התעקשות לנוכח המוכח', כגון שאתה מוצא אנשים אשר סירבו בעקשנות לקבל שהארץ כדורית" (שם א, לא).
כלומר: מקור הידע בהוכחות שכליות ולא במסורת אזוטרית. וכך כתב גם במקום אחר, תוך שהוא מבאר יותר את המודל שהוא מכיר, ומתאר בפשטות גם את הפרטים האזוטריים ביותר במודל זה:
"ההוכחה המופתית מלמדת שהארץ כדורית ושהאזור המיושב בני-אדם משתרע משני עברי הקוטר. וכל איש מתושבי שני עברי האזור המיושב ראשו מכוון לשמים ורגליו מכוונות אל רגלי השני שממולו מעברו השני של הקוטר, [ו]אי-אפשר בשום פנים שייפול אחד מהם" (שם א, עג).
אפשר שגם קודם לרמב"ם הייתה התייחסות לא-איזוטרית במקורות היהדות לכדוריות העולם. במשנה, ספר נגיש לכל, ניתן למצוא התייחסות הלכתית למודל הכדורי של העולם; בתלמוד הבבלי, שבע מאות שנה עוד קודם לרמד"ל, נזקקו לפרשנות גיאומורפולוגית כדי לבאר מדוע נקבע במשנה שפסל שבידו כדור הוא בוודאות פסל של אליל אסור:
"כדור - שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו, ככדור" (עבודה זרה מא, ע"א.).
כלומר, לפי פרשנות האמוראים, מאחר שמודל העולם המקובל הוא של עולם כדורי, אזי ברגע שהפסל מעוצב כמחזיק כדור בידו, הרי זה סימן מובהק לכך שלפנינו ניסיון לתאר אליל השולט על כל העולם. מכאן נלמד שלכל הפחות כבר בימיו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, תלמידו של רשב"י ותנא בן הדור החמישי והאחרון, היה מוכּר לכל המודל הכדורי של העולם; כה מוכר היה סמל זה עד שפָּסלים השתמשו במוטיב הכדור בצורה חופשית. לא ידע איזוטרי אפוא, כי אם ידע עממי ואקסוזטרי לחלוטין. וכפי שראינו ברשומה הקודמת, אפשר ומקורו של ידע זה הוא בחכמי יוון, ולאו דווקא במסורת פנים-יהודית סודית.
גם בירושלמי פורשה המשנה כמתייחסת לתמונה כדורית של העולם:
"כדור - שהעולם עשוי ככדור".
לפירוש זה סמכו עורכי התלמוד הרחבה פסבדו-היסטורית:
אמר רבי יונה: אלכסנדרוס מוקדון כד בעא מיסק לעיל... סלק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה, בגין כן ציירין לה בכדורא בידה" (עבודה זרה, פרק ג, הלכה א).
בעלי התוספות (המאות ה-12 וה-13) הצמידו את המימרה שבתלמוד הירושלמי לזו שבבבלי, תוך שהם מוסיפים משפט פירוש קצר, המגלה מהי תמונת העולם שהייתה מקובלת בימיהם:
"ככדור – שהעולם עגול, כדאיתא בירושלמי שאלכסנדרוס מוקדון עלה למעלה עד שראה כל העולם ככדור ואת הים כקערה. פירוש: ים אוקינוס שמקיף את כל העולם".
"העולם", כך אפשר להבין מתוך פירוש התוספות, הוא כדור יבשה הנמצא במרכז קערה של מים, שהיא "ים אוקינוס"; כלומר, העולם אינו אלא חצי כדור, שכן חציו התחתון שקוע במים! אך באמת לא ברור האם התוספות סברו שהעולם הוא כדור יבשה בלבד המוקף במים וחלק זעיר ממנו מזדקר מתוכם (הוא הגוש האירו-אסיאו-אפריקאי) או שהוא כדור יבשה שרובו מוצף מים. מכל מקום ברור שבעלי התוספות עוסקים כאן בניסיון לתאם בין הנאמר בתלמוד לבין הידע המדעי המקובל בימיהם ושהם מודים בנכונות המודל היווני של צורת העולם. אך בעוד שהרמב"ם ובעלי התוספות הודו בנכונות הקביעה בדבר צורתו הכדורית של העולם ולא התעקשו לנוכח המוכח, הרי שהרמב"ן דווקא התלבט ביחס לנכונותה והתעקש לנוכח המוכח; הרמב"ן, שחי בתחילת המאה ה-13 לספירה, כמעט אלפיים שנה אחרי פיתאגורס, מאתיים שנה לפני קולומבוס וממש בימיו של רמד"ל, הכיר תפיסה יוונית ביחס לכדוריות העולם, אך פקפק בה כיוון שלא תאמה את פשט הכתובים; לפי הבנתו בפשט הכתובים, התורה מתארת ארץ שהיא בכלל שטוחה.
בסיפור הבריאה שבתורה כתוב שביום השלישי ליצירה אמר ה': "יקוו המים מתחת השמים למקום אחד ותראה היבשה" (בראשית א, ט) – וכן היה. מה בדיוק קרה שם באותם רגעים? – מפרש הרמב"ן:
"היה התהום שהוא מים ועפר, כעין המים העכורים, וגזר על המים שיקוו במקום אחד מסובב כל הפאות, וגזר על העפר שיעלה עד שיראה על המים ותיבש, ותהיה יבשה שטוחה ראויה לישוב. וכן כתוב 'לרוקע הארץ על המים'. או שמא שתהיה כדורית, מקצתה מגולה ורובה משוקעת אשר ידמו היוונים במופתיהם הנראים" (שם).
במקומות רבים בתורה מופיעים פסוקים המתארים את צורתו הפיזית של העולם. ואף שאפשר לקרוא אותם כמטאפורה בלבד, כולם מכוונים את הקורא לתפיסה של עולם שטוח וכולם מכוּונים לקורא בעל תפיסה של ארץ שטוחה. כך למשל הביטויים "מקצה השמים ועד קצה השמים", "קצות הארץ" ו"איי הים" המצויים במקומות רבים מספור, מלמדים על תפיסה של עולם שיש לו קצוות; וכך, בעקיפין, התורה מציירת עולם שהוא גוש של יבשה המוקף במי אוקיאנוס עצום ורב. ואכן, כך הייתה תמונת העולם המקובלת על תושבי אירואסיה ואפריקה, גוש היבשה המרכזי והאחוד, עד לגילוי העולם החדש: אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית ואוקיאניה. אך גם כשהתברר שיש חיים מחוץ לארץ המוכרת, תמונת העולם הישנה לא התערערה בקלות. כה מושרשת הייתה התפיסה שיש רק גוש יבשה אחד בלבד עד שגם קולומבוס לא הצליח להשתחרר מהקונספציה; עד יום מותו היה סבור שאמריקה היא לא יותר משרשרת איים סמוך לחופי הודו.
וכך, הרמב"ן (ואולי גם התוספות, כפי שהזכרנו לעיל) הקורא את פסוקי התורה בתקופה שבה הארץ היא לא יותר מאירואסיה, אפריקה וכמה איים סמוכים, מבין שהתורה מדברת על יבשה שטוחה. עדיין אין שום רמז לכך שגבולות העולם המוכר עתידים להתרחב, ופשט התורה עולה בקנה אחד עם הידע המדעי הקיים. משום כך גם לא מפתיע שכאשר הרמב"ן מציג את התפיסה היוונית של העולם, הוא מדבר על כדור אדמה השקוע עד צוואר במים רבּים.
הרמב"ן רק התקשה להכריע בין פשט הכתובים המצביעים על ארץ שטוחה שצפה על פני המים, לבין שיטת היוונים שדגלו דווקא בארץ קמורה השקועה בתוך מי הים, אך כלל לא העלה על דעתו את אפשרות קיומו של כדור יבשה שפניו המגוממות מוצפות במים. לא היו לו מספיק נתונים כדי להסיק זאת (מדבריו מובן שגם הפילוסופים היוונים לא הכירו שהעולם כדורי, אלא רק שהוא קמור. שאלה שאין בכוחי לענות עליה כרגע היא מיהם הפילוסופים היוונים שדיברו על כדור יבשה שקוע במים. ברור שזו לא הייתה דעתם של פיתאגורס וארטוסתנס שעסקו בצורת העולם המוכרת לנו כיום כנכונה, שהיא ארץ כדורית שעליה שכבת מים. ואולי הרמב"ן קיבל את המידע מכלי שני או שלישי ולא קרא את דבריהם בעצמו?). השאלה היא האם הרמב"ן לא הכיר את הגמרא במסכת ע"ז העוסקת בכדוריות העולם? ואם הכירהּ, כיצד דיבר על עולם שטוח לפי התורה? התשובה לא ברורה לי. מכל מקום מה שכן ברור הוא שהרמב"ן ובעלי התוספות לא הכירו את "המסורת הסודית" של הזוהר על צורת העולם, על אף שהרמב"ן היה מקובל ובעל סוד (מפני שהזוהר לא התפרסם לפני המאה ה-13 ואולי כלל לא היה קיים קודם לכן). וכן הרמב"ן הבין שהתורה מתארת עולם שטוח - ואלמלא דברי היוונים, אלמלא עסקו הם בנושא זה, עד היום היינו יכולים לחשוב שהארץ שטוחה; וכאן נשאלת השאלה הקשה: מדוע בשום מקום בתורה שבכתב לא נכתב במפורש שהעולם כדור? מספיקה הייתה מילה אחת במקומה הנכון כדי לפתור קשיי אמונה רבים ולעשות חיים קלים למחזירים בתשובה. אך לצערנו אין לנו יכולת לומר בוודאות שהתורה בכלל הכירה עולם כדורי ושהידע המדעי המופיע בזוהר הוא אכן ידע ממקור פנימי ולא ידע שחדר מן המדע היווני בתיווך חכמים יהודיים.
לסיום, הסיפור האנקדוטי שבו פתחתי את הרשומה הקודמת מלמד שאדוקי כל הדתות מכירים בדיוק את אותם טריקים ישנים. מעניין לדעת האם הרב זמיר אכן מאמין בדבריו או שהוא מודע לרמאות הפתוכה בהם. לי נראה שהוא די משוכנע בעצמו באמיתות דבריו. אשלח לו את הרשומה ואצפה לתגובתו.


9 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  2. לעניות דעתי, הנסיון לערבב אמונה ומדע נועד לכשלון.

    המדע מדבר על 'איך', בעוד האמונה מדברת על 'למה'.

    הם לא ילכו יחדיו, כי הם לא נועדו.

    השבמחק
  3. כפי שכתבתי בתגובתי לפוסט חלק א': כל עוד לתפיסתו של הרב זמיר "מוטב שיהיו מטומטמים ואל יהיו אנסים", בכלל לא משנה אם הוא באמת מאמין בדבריו או לא. לשיטתו, כל עוד באמצעות דרשותיו הוא מצליח להציל נשמות, שאילולא כן בודאי היו "מתים מסמים ומאלימות ומכל שאר הרעות החולות של החברה בישראל", אמיתות הדברים כלל אינה רלוונטית. אמור מעתה: או שאתה מאמין בדברי הרב זמיר, או שאוי-ויי-זמיר

    השבמחק
    תשובות
    1. יעל, חידוד ענק! :-)
      דבריך מזכירים לי דיון שהיה לי בעבר הרחוק עם חבר חובש כיפה שחורה שתמך ברמאות שתפקידה להחזיר אנשים לחיק היהדות; אני שללתי את שיטתו לחלוטין, כמובן, והזכרתי את ספרו של הרב זמיר, "המהפך", כדוגמא לדמגוגיה שקרית שמטרתה החזרה בתשובה (שימו לב כי שם הספר הוא "המהפך - המדע מגלה את האמת שבתנ"ך", ובספר עצמו כמעט אין התייחסות לדברי התנ"ך, אלא בעיקר לדברי חז"ל. אני מתכנן להקדיש ערב לבדיקה מספרית מדוייקת של העניין ולחקירת המניעים).

      מחק
  4. מעניין שגלילאו גליליי חשב הפוך ממך.
    בדיוק שמעתי את שעה היסטורית על גלילאו ובתכנית נאמר שגלילאו הביא סימוכין לכדוריות העולם מהתנ"ך. למשל מהפסוק במשלי: בחֻקּוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְּהוֹם, כשחוג הוא כדור.
    חוץ מזה אני אגיב לסדרת הפוסטים הזו באופן אישי יותר.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא הכרתי את דעתו של גלילאו בנושא. מעניין.
      מכל מקום מתברר שרמב"ן לא הסכים איתו. נדמה לי שפרשנותו של גלילאו רחוקה יותר מהפשט מפרשנותו של רמב"ן.
      אשמח לתגובה אישית יותר, כל עוד היא לא תכלול הנחת מטען חבלה בפתח הבית שלי.

      מחק
    2. נ"ב. אתה יכול להפנות את הקוראים ואותי ל"שעה ההיסטורית" המדוברת? אשמח לשמוע.

      מחק
    3. חתול, גם אני שמעתי את אותו הפרק, אני חושב שהגעתי למסקנות הפוכות ממך. מה שגלילאו כתב במכתבו למלכה הוא שהתפתחות המדע עוזרת לפרש מחדש פסוקים כגון הפסוק ההוא. אבל אני אלך לשמוע שוב את הר־סגור ואלכס אנסקי.

      אליהו, אשלח לך קישור לשרת באופן פרטי, הם ביקשו לא לפרסם אותו באופן פומבי.

      מחק

רוצה להגיב? זה המקום!