זנות, תורה, עבודה והרב אפרתי

לפני כמה ימים שוב עוררה תשובה אינטרנטית של הרב ברוך אפרתי סערה זוטא בפייסבוקספירה.

הרב אפרתי מתגורר באפרת שבגוש עציון ומשרת בקודש כרבה של קהילת 'זית רענן' שבשכונת זית שביישוב אפרת; הוא למד בישיבת "מרכז הרב" ושימש בעבר כראש ישיבת ההסדר "שבות ישראל" שבאפרת וכראש המכינה הקדם צבאית "מעוז" שבעיר לוד (קורות חיים באתר מורשת; דף הבית של הרב באתר הקהילה). 
הרב אפרתי גם משיב באופן קבוע לשאלות של גולשי הרשת באתרים "כיפה" ו"מורשת" במסגרת שו"ת "שאל את הרב". ראוי להעיר ששו"ת-רשת נמצא בדרגה אחת מעל שו"ת-סמס בשרשרת המזון ההלכי-וירטואלית, שכן הוא מאפשר למשיב להרחיב את היריעה מעבר ל-70 התווים של מסרון רגיל ולהביא מקורות לפסיקתו. הרב אפרתי מנצל את המדיום הזה כראוי ומגבה את פסיקותיו בהפניות לספרות הלכתית ושו"תים קודמים. 

הפעם נשאל הרב על ידי רינתיה, קומונרית של סניף בני עקיבא, האם מותר להשתמש בחוברות ההדרכה שמפיקה תנועת "נאמני תורה ועבודה" כעזר הוראה בסניפים.

לפני שנעסוק בתשובתו של הרב אפרתי והתגובות הצוננות שבה נתקלה, הקדמה קצרה על הנפשות הפועלות. נתחיל בתנועת נאמני תורה ועבודה. תנועה זו הוקמה (בחורף לח?) בשנת תשל"ח כ"תנועה ציונית-דתית המבקשת להחזיר את הציונות הדתית לשורשיה. מגמתה לחזק את ערכי 'תורה ועבודה', ולפעול לשילוב התורה עם המדע, עם חזון הציונות, ועם החיים המודרניים. התנועה שואפת לחזק את השתלבותה של החברה הדתית בחברה הכללית בישראל, למען קידום הסובלנות, השוויון, והצדק, ולמען עיצוב אופייה היהודי-הדמוקרטי של החברה הישראלית. התנועה פועלת מתוך מחויבות להלכה, ליצירת תרבות דתית פתוחה, המעודדת שיח הלכתי אמיץ שמתמודד עם אתגרי הזמן" (אתר הבית של התנועה). בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים צברה התנועה תנופה והפכה למוכרת בעיקר בזכות עלוני השבת שהפיצה בבתי הכנסת של הציבור הדתי-לאומי ברחבי הארץ.  פעילותה של התנועה נתמכת בכספי "הקרן החדשה לישראל" כמעט מימי הקמתה.

הקרן החדשה ידועה לשמצה בציבור הדתי-לאומי בשל תמיכתה בארגוני שמאל פרו-פלשתינים (או כפי שהקרן מגדירה אותם: "פלסטינים אזרחי ישראל ואזרחי השטחים הכבושים") כמו "שוברים שתיקה" ו"עדאלה". אכן, הקרן תומכת בעוד מטרות שאינן פוליטיות או לאומיות; בדף הבית של הקרן מתוארת גם פעילותה בתחומי "פלורליזם יהודי וחופש דת", כדלהלן:

"הקרן החדשה לישראל מאמינה כי פלורליזם דתי, סובלנות ולכידות חברתית חיוניים לקיומה של מדינה יהודית-דמוקרטית יציבה וכן לחיזוק הקשר בין ישראל ויהדות התפוצה. מגילת העצמאות מבטיחה חופש דת אך המציאות הדתית בישראל חושפת תמונה אחרת. במציאות, מחזיק הזרם האורתודוקסי במונופול על ענייני אישות, על אופיים של חגים וטקסים במעגל החיים היהודי ועל חלוקת תקציבי החינוך... הקרן תומכת בעשרות ארגוני שטח וארגונים מקצועיים המקדמים פלורליזם דתי בישראל, כגון קידום זכויותיהם של יהודים לא אורתודוקסים, חיזק מעמד האישה בעולם הדתי, פיתוח מסגרות אלטרנטיביות ללימודי יהדות וחיזוק הקשר בין התפיסה היהודית ומעורבות חברתית".

כדי להשיג מטרות אלו, תומכת הקרן בארגונים קטנים וקיקיוניים (מיתרי אשקלון, פישקא, קומו!) ובגופים מוכרים וגדולים (המרכז לפלורליזם יהודי, התנועה המסורתית בישראל והתנועה הרפורמית); המכנה המשותף לכל הארגונים הנתמכים הוא שלילת ההגמוניה של האורתודוקסיה. בנוסף תומכת הקרן בארגונים המצויים רגל פה רגל שם; הכספים שמעבירה הקרן לגופים הסמי-אורתודוקסיים הללו נועדו להשפיע על החברה הדתית-לאומית מבפנים ולעצב מחדש את תודעתה.
בשל הקשרים הכספיים שבין תנועת נאמני תו"ע לבין הקרן החדשה לישראל, קרן "שהצהירה בפירוש שהיא מבקשת לחדור לחברה הציונית דתית ולשנות את ערכי היסוד שלה" כדבריו, פסל הרב אפרתי בתשובתו את התנועה עצמה - וגם את החומרים החינוכיים שהיא מפרסמת.

אכן, מי שמכיר מעט את הרב אפרתי ותפיסת עולמו לא התפלא למקרא התשובה. הפעם הקודמת שבה עלה הרב אפרתי לכותרות המגזריות הייתה כשהעביר ביקורת על השינוי הערכי הזוחל שמתרחש לדעתו במוסד הרבנות; הוא ביקר בעוקצנות את עמיתיו, הרבנים הצעירים של הציונות הדתית, על החיבור החזק שלהם למודרנה, לחילוניות ולליברליות שמלווה בזניחה של כל הישן:

"אחד הרבנים סיפר לא מכבר בגאווה שהוא נוהג לצפות לרוב בסדרה 'סיינפלד' בלילה. האחר התפאר שהוא קורא רומאנים (לא הכי צנועים) בזה אחר זה. השלישי הצטלם לעיתון כשהוא עוגב על אופניו במבט שובב. הרביעי עמל על המאסטר שלו בתסריטאות יומם וליל. החמישי נוהג לכתוב פסקי הלכה בספריו ובאתרים אינטרנט בלי לבסס דבר מהראשונים ומהאחרונים, והרי הוא כמתנבא מפי הגבורה. השישי מתלבש בבגדי מותגים ומנופף בידיו בפאתוס אדיר ובבלורית מושכת. השביעי מארח בבית מדרשו נשים לא צנועות על בימת הקודש ומרבה להחמיא להן. השמיני עסוק בכינון ברית עם התנועה הרפורמית וחיזוק שיתופי פעולה איתם. התשיעי כתב מאמר שיטנה על הגרי"ש אלישיב ושאר חכמי החרדים" (איך הרבנים הסרוגים הפכו להוגי דעות ´חמודים´, רודפי מותגים וסלבס?).

לאור התבטאויות אלו היינו מצפים למצוא כי הרב אפרתי הוא שמרן קיצוני המנותק מהעולם המודרני, מתנגד עיקש לכל דבר חידוש שהביאה לעולם הליברליות המערבית. אכן סקירה זריזה של תשובות-רשת שכתב מגלה תמונה אחרת ומפתיעה. מתברר שהרב מאפרת דווקא מתכתב עם המציאות שמחוץ לגבולות הבועה הדתית ואינו קנאי בשמרנותו; הוא ער לקשיים שמציבה המודרנה בפני המאמינים ומוכן להבין את הלך הרוח של הזמן (צייטגייסט) ולהתמודד אתו. כך, למשל, על אף שהוא מתנגד לכך שבנות יקדשו על היין בגן כ"אבא של שבת", מחשש שהדבר ישפיע לרעה על תפיסת המגדר שלהן (גם אני מתנגד), הוא מבין את מצוקתם של הלהט"בים הדתיים; לאם לבן הומוסקסואל דתי הוא ממליץ "חזקי את בנך, אמצי אותו ועודדי אותו להיות ירא שמים המקפיד על שמירת הצניעות, ובכלל אהבי אותו כמו כל אהבת אם לבנה, שזה העיקר". גם בסוגיות הקשורות למעמד האישה בהלכה הוא מגלה קו מתון יחסית; הוא מתיר לימוד גמרא ושאר חלקי התושב"ע לנשים שנפשן חשקה בכך, "ובלבד שזה אינו פוגע בחובותיה" ואינו נעשה מתוך רצון למרוד או להתגאות; הוא אף הרשה לעצמו לבקר את הרמב"ם על שכינה את כלל בנות המין הנשי "חסרות מוח", וקבע כי "מעט מזעיר ממנה [דרכו של רמב"ם. א"ג] לא מקובל כיום, ובצדק". כמובן שבתשובות אחדות הוא מגלה גם פנים שמרניות מאוד - אכן השמרנות שלו צצה בעיקר כשהוא מבקש להגן על האורתודוקסיה מפני התקרבות לתנועות החשודות כרפורמיות. 

על אף שמרחוק נראה הציבור הדתי-לאומי אחיד למדי ומשעמם (דובונים, עוזי וסנדלים), מקרוב מגלה תמונה אחרת, צבעונית הרבה יותר (יש גם פליזים). כפי שידוע לכל מי שחי ופועל במרחב הדתי-לאומי, בעשורים האחרונים התעצם המאבק הפנימי בתוככי האורתודוקסיה המודרנית: מאבק בין פונדמנטליזם (הצלחתי לאיית את זה בלי שגיאות!) לסובלנות, בין שמרנות לחדשנות. המאבק הוא אימננטי לתנועה רעיונית שעל דגלה חרותים שני מוטיבים מנוגדים: מודרנה ומסורת. על אף שפני השטח נדמים כשקטים, בעומקי האדמה גועשת האש ודי בטעות אחת קטנה כדי להביא להתפרצות הר הגעש "הכבוי" שמלועו מתמר עשן מטריד. הויכוח על האקדמיזציה של התלמוד ושאלת "תנ"ך בגובה העיניים" הן שתי דוגמאות ישנות אך מוכרות לשיאי המאבק הפנימי הזה. במסגרת המלחמה על דמותה של האורתודוקסיה הוקמו מתרסים וגם עמדות התקפה, תנועות שלוות ומסבירות פנים ומערכי הסברה והפצה נשכניים.
על אף שרבים נזהרים מלשייך עצמם לאחד משני המחנות, ניתן לזהות את המנהיגים והמוסדות שעומדים בראשם; לכולם זקן ארוך וחליפה שמרנית, אך דעותיהם רחוקות זו מזו כרחוק מוזיקה קלאסית מפרוגרסיב-רוק. הרב צבי טאו מושך ימינה חזק ומתווה את ה"קו" החרד"לי. עמו צועדים בסך הרב שלמה אבינר ורבים ורבנים וטובים אחרים. הרבנים בני לאו, יעקב מדן, יובל שרלו ורבים אחרים מובילים במתינות שמאלה. 
המאבק הוליד בקיעים בחומת הגטו התרבותי שהקימה השמרנות, ואחדים מבניה נכנסו לפרדסם של השכנים, קטפו ממנו פירות טובי מראה והכניסו אותם אל הקודש פנימה; שירה וספרות, תיאטרון וקולנוע, מוזיקה וציור הם רק חלק מהתחומים שאליהם שלחה הציונות הדתית המתעוררת את ידיה הרעבות לעוד; תרבות הפנאי והצריכה השתנו והפכו מערביים יותר; ההתחדשות הרוחנית לוותה גם ביצירתן של במות עיוניות ופובליציסטיות חדשות: "אקדמות", "גיליון", "דעות" ו"מוסף שבת" אך יצאו ממכבש הדפוס וכבר הפכו לזירות מרכזיות בהתגוששות בין מתנגדי החדשנות ותומכיה.
להבנתי, הרב אפרתי שייך למחנה השמרן, על אף שלא למד באחת מישיבות הקו אלא ב"מרכז הרב". החרדה מהשיח שמתחיל להיווצר בין אורתודוקסים לבין נציגי תנועות ליברליות ומתחדשות, הובילה אותו למתקפה ישירה על תנועת ההתחדשות; לפני כשנתיים הוא פירסם מאמר קצר בעלון שבת מרכזי ופופולארי ובו פרש את משנתו המתנגדת לחיבור עם "רפורמים": 

"יש להבדיל בין אור לחושך, בין אמת היהדות לשקר הרפורמה, ולא לטשטש גבולות. אינני מציע סגירות חשוכה, אני מציע לבסס את גבולות הפתיחות... לא ייתכן שדרך דלתה של הציונות הדתית הנפלאה ייכנסו בחשאי או שלא בחשאי תנועות שתכליתן להרוס כל חלקה טובה בחברה הישראלית ובקישורה לתורה... הרפורמים לא בפנים. נקודה. ...עלינו להכריז בגאון שלא נכניס אותם ואת משנתם לבתי המדרש שלנו, לא נעצים תנועות רפורמיסטיות" (עולם קטן, גיליון 300).

אלא שכאשר הרב אפרתי מבסס את "גבולות הפתיחות" הוא למעשה מבסס גם את גבולות הסגירות; כשהוא אומר מי בפנים, באורתודוקסיה, הוא גם אומר מי בחוץ, ברפורמה. בתשובה שכתב לפני כשנה וחצי, והתפרסמה באתר "מורשת", הוא ביקר את הביטויים השונים של ההתחדשות בתוככי האורתודוקסיה ובגבולותיה והצביע "ברחל בתך הקטנה" על הרעים: בית מורשה, מוסף שבת של מקור ראשון, קולך, נאמני תו"ע, סדרת הטלוויזיה סרוגים ועוד. 
היה זה במענה לשואל מיואש שהלין על כך שההתחדשות פורצת גבולות הלכתיים ומערערת תפיסות עולם ותיקות, עד ש"נראה שהעולם שלנו משתגע, העולם הדתי"; הרב אפרתי השיב לו שלא ירא, שכן על אף שכל התופעות שציין השואל הן "אמת לאמיתה, חמורות מאין כמותן, וראוי לקרוע עליהן קריעה", צריך "לבטוח בכך שסוף האמת לצאת לאור... הציבור באינטואיציות הבריאות שלו ידע בסופו של יום להכריע לצד העמוק יותר. זה יכול לקחת עוד חמישים שנה, עוד מאה שנה, אך זה יקרה". אך עד שזה יקרה ועד שהציבור יתעשת, הרב אפרתי לא שוקט על שמריו ונלחם במלוא המרץ בכל הגילויים של חדשנות בעלת ניחוח רפורמי.

אחד הגופים שאותם הוקיע הרב אפרתי כבר אז, בתשע"א-ע"ב, היה תנועת נאמני תו"ע. מדוע? להערכתי, ההתנגדות של הרב אפרתי לתנועת תו"ע היא הרבה יותר שורשית ומהותית מאשר שאלת מקורות המימון הפסולים. מניין לי זאת? מכך שבתשובתו הקודמת במורשת לא התייחס הרב אפרתי למקורות המימון של התנועה, למרות שכבר אז ינקה משד הקרן, אלא לדעות שהיא מייצרת; הרב מתנגד להם בגלל שהם מבקשים להשפיע על השיח האורתודוקסי ולעשותו פחות חרד"לי ופחות שמרני. בתמונת עולמו של הרב אפרתי כל התנועות המתחדשות נכנסות לקטגוריה אחת של בני חושך נאו-רפורמים; האורתודוקסיה הטהורה מהשפעות זרות, רק היא לבדה כת בני האור. לתפיסתו, "הציונות הדתית נמצאת בתהליך בירור של הטמא מן הטהור, של החוץ מהפנים" (כפי שכתב בתשובה ב"מורשת"). נאמני תו"ע אפוא שייכים לצד "הטמא", ל"חוץ", לצד האחר - גם אלמלא היו מקבלים ממון מידי הקרן. 

גם לי, כמו לרב אפרתי, יש בעיה עם הרפורמה, לא אנסה להיות פולטיקלי-קורקט. אלא שהמחלוקת ביני לבינו (ובינו לבין רבים אחרים) היא על זיהוי הרפורמה; האם כל מי שמביט בעין ביקורתית על דברי חז"ל הוא רפורמיסט? האם כל מי שמבקש אחר התחדשות הוא שלילי? הרב אפרתי ישיב לשאלות אלו ודומות להן ב"כן רבתי". אני בעניי, לעומת זאת, חושב שאסור לנו לפחד מפתיחות. אני לא מתכוון להרחיב; די לי בדברי הרמב"ם "שמע האמת ממי שאמרה", בשעה שביאר מדוע סמך את חיבורו הפסיכולוגי "שמונה פרקים" על אדניהם של הוגי דעות נכריים.

אלא שבאופן מפליא, במקום שמבקריו של הרב אפרתי יתמקדו בשאלה המרכזית והחשובה הזו, דהיינו האם נאמני תו"ע הם תנועה רפורמיסטית או לא, הם נמשכו להתקפה על הטפל;  הם נתלו בשימוש לשוני בוטה של הרב להתקפת התשובה. לו רק זו הייתה טעותם, החרשתי, אך מתקיפי הרב אפרתי שגו גם בהבנת הנקרא - וחשבו שהרב השתמש בדמגוגיה זולה כדי לנגח את נאמני תו"ע ("צור השוואה ליצור מאוס כלשהו, למשל כלב או זונה. עובד מצויין גם עם חולדות") או שהרב אפרתי בעל עולם רוחני מעוות ("מעניין מה פרויד היה אומר על האסוציאציות של הרב... אפרתי מעיד על עצמו ועל עולמו הרוחני") ולא היא.
כדי להסביר את טעותם, אצטט את עיקרה של התשובה כשהיא מפורקת לגורמיה:

"כלל נקוט בידינו: ´לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ד´ אלהיך´.

וכתב רמב"ן שתי סיבות לאיסור זה: 'הזונות יעשו באתנן שלהם מצות, חושבות לכפר על חטאתן, ולכך אסרה תורה אתנן לכל נדר כי עתה יוסיפו לחטוא בהן. וכן ענין מחיר כלב בעבור כי הצדים בכלבים ושומרי החומות יגדלו כלבים עזי נפש מזיקים את הרבים וידירו במחיריהם להיות כופר לנפשם וכן המנהג עד היום בפרשים אנשי הציד שיעמידו צורת כלביהם בשעוה לפני ע"ז שיצליחו בהם. והמפרשים אמרו מפני שהוא דרך בזיון'.

שתי הסיבות לאיסור שימוש בכסף הקרוב לעבירה, קיימות גם במוצרים היוצאים מבית ´נאמני תו"ע´, בשל היותם ממומנים בידי הקרן לישראל חדשה...".

ובקצרה: הרב אפרתי טוען שיש לאסור שימוש בחוברות של נאמני תו"ע בגלל שמקור המימון שלהם פסול. מניין לו שיש בעיה הלכתית בשימוש בכסף שריח רע נודף ממנו? הרב אפרתי נסמך על ההלכה המקראית האוסרת הקרבת קרבנות שמקורן שלילי; "אתנן זונה" ו"מחיר כלב" הם דוגמאות למקורות מימון פסולים. אחר שהוכיח - אמנם לא בצורה מושלמת, שכן פירוש הרמב"ם למקרא אינו מקור לפסיקת הלכה - את הכלל ש"היוצא מן הטמא - טמא" גם במישור הפיננסי, יישם הרב אפרתי את הכלל על המקרה הנידון. זהו.
ברור שהוא לא השווה את נאמני תו"ע עצמם לכלבים או זונות, וגם לא את התנועה. ההשוואה היא בין מקורות המימון. יהיו, אגב, מי שייחלקו ובצדק על המסקנה הלא מוכרחת הזאת; האם ה"קרן החדשה לישראל" זהה ל"אתנן זונה"? האם מקורות המימון אכן פסולים ב"מחיר כלב"? לסברת נאמני תו"ע עצמם, אין בקבלת כספים מהקרן כל פסול (עמדת התנועה בדבר קבלת כספים מקופת הפלורליזם היהודי של הקרן החדשה לישראל- מכתב לחברים).
 

ולסיכום:

א. מחד, איני מסכים עם הגישה הסגורה של הרב אפרתי. אין לפחד ולחשוש מתנועות ההתחדשות; מה שהוא נכון וטוב ייקלט לכתחילה או בדיעבד, מה שלא - יידחה.

ב. מאידך, איני מסכים גם עם הדמגוגיה של אחדים מהמתנגדים לדעותיו; ההשוואה לאתנן זונה ולמחיר כלב אינה ישירה אלא עקיפה; בניגוד להבנה המוטעית של אחדים ממגיבי הפייסבוק, הרב אפרתי לא טען שנאמני תו"ע דומים במשהו לזונות או לכלבים, אלא השתמש במקור זה להסקת אמירה הלכתית. 

מי ידע מניין התמונה ומה הקשר שלה לרשומה?

אגב, גם לי, כמו לרב אפרתי, לא היה שמץ של מושג במה עוסקת החוברת החדשה של נאמני תו"ע. אז הלכתי לקרוא אותה; חיפוש פשוט בגוגל והנה היא בידי (ובידיכם), זמינה לקריאה מרפרפת. את זה לא עשה הרב אפרתי. הוא שלל את החוברת גם מבלי שקרא את האמור בה, וכדבריו: "וזאת בלי להתיחס לתוכן הכתוב בחוברות, שאינני יודע אם הוא נאמן ליראת שמים ופסיקת גדולי ישראל בסוגיות יסוד כה חשובות". אם הוא היה משקיע כמה דקות הוא היה מגלה שבאופן אירוני מחבר החוברת הוא הרב חיים נבון, שמרן לא-קטן בעצמו. צחוק הגורל.

לעיון נוסף
על המאבק טאו-לאו ניתן לקרוא כאן.